חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כהן

החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקש (המתנגד/החייב) להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר חוב וכן התנגדות לביצוע השטר.

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 9.2.09 נפתח ע"י המשיבה (הזוכה) תיק הוצל"פ מס' 0117135099. התיק נפתח לשם ביצוע שטר חוב ע"ס 48,000 ₪ שנעשה לפקודת המשיבה, כנגד שלושה: חב' לינקוליין (2001) שווק מכונות וציוד לריתוך בע"מ, עושת השטר, המבקש, ערב לשטר, ו-גב' מירי סעדון, ערבה נוספת לשטר. יצוין, כי מועד הפירעון לפי הרשום בשטר החוב הוא 30.1.01 וכי יתרת החוב הרשומה היום בתיק ההוצל"פ הינה 155,400 ₪.

ביום 1.6.09 נמסרה האזהרה בתיק ההוצל"פ הנ"ל לידי המבקש. עפ"י מסמכי מסירת האזהרה הסרוקים בתיק ההוצל"פ, המסירה בוצעה ע"י שליח פרטי מטעם ב"כ הזוכה לידי גב' בשם נורית, שנרשמה באישור המסירה כאשת המבקש, ובאישור המסירה אף מופיעה חתימתה של אותה נורית.

ביום 20.8.09 הגיש המבקש בקשתו שבנדון להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השטר וכן התנגדות לביצוע השטר. בקשת ההארכה נתמכת בתצהירו של המבקש מיום 18.8.09 וההתנגדות נתמכת בתצהיר נוסף של המבקש מאותו יום.

ביום 2.9.09 החליט ביהמ"ש כי ההליכים בתיק ההוצל"פ ייעוכבו כנגד המבקש, כנגד הפקדת פיקדון בסך 6,500 ₪. הפקדון הנ"ל הופקד ע"י המבקש, והליכי ההוצל"פ נגדו עוכבו.

המשיבה לא התבקשה להגיש תגובתה בכתב לבקשה ולהתנגדות, וגם לא הגישה תגובה כזו.

היום נערך בפניי דיון בבקשת ההארכה ובהתנגדות, במהלכו נחקר המבקש על תצהיריו ובסופו סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.

דיון ומסקנות:

מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

המסגרת הנורמטיבית – לגבי הבקשה להארכת המועד:

סמכותו של בית המשפט להאריך מועדים מעוגנת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), שזה לשונה:

"הארכת מועדים

מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 528 לתקנות יוצרת אפוא אבחנה בין מועד שנקבע ע"י ביהמ"ש לבין מועד שנקבע בחיקוק, כאשר רק לגבי האחרון נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד. לגבי מועד שנקבע ע"י ביהמ"ש קבעה ההלכה הפסוקה בסיס מחמיר פחות, והוא "מתן הסבר מתקבל על הדעת להצדקת האיחור" (ראו: המ' 881/72 (בג"צ 392/72) המועצה המקומית זכרון-יעקוב נ' ברגר, פ"ד כז (1) 158 (1972)). בהמשך, נקבע המבחן הבא: "ייצא המבקש ידי חובתו, אם יסביר את האיחור בצורה מתקבלת על הדעת ויראה טעם סביר, שיוכיח, שהאיחור לא נגרם שלא מרשלנותו או מהזנחתו" (ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)).

באשר למועד שבו יש להגיש בקשה להארכת מועד נקבע, כי "בקשה להארכת מועד חייבת להיות מוגשת ללא שיהוי עוד לפני תום המועד או סמוך ככל האפשר לפקיעתו. טעם מיוחד ואפילו טעם סביר לארכה, שייתכן שהיו קיימים בתוך המועד הקצוב, עלולים לאבד מחשיבותם ולפוג, אם הבקשה להארכה לא הוגשה במהירות סבירה, מיד כשתמה הסיבה, שבגינה נתבקשה הארכה" (ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)).

בקשה להארכת מועד הינה "בקשה בכתב" ולפיכך ולפי תקנה 241 לתקנות חובה לתמוך אותה בתצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בבקשה, אולם בנסיבות מיוחדות, מטעמי צדק וכאשר הדבר לא פוגע בבעל הדין האחר, ניתן להיעתר לבקשת להארכת מועד גם כאשר היא לא נתמכת בתצהיר (רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 19.7.09)).

וכך באו לידי ביטוי הדברים בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לקווים המנחים שנקבעו בשאלה מהו אותו "טעם מיוחד" שקיומו דרוש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק: "הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" ((ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)); יחד עם זאת נפסק, כי טעות שבדין של ב"כ המבקש עשויה להוות טעם מיוחד לצורך הארכת מועד, בנסיבות בהן לא נפגעת מכך ציפיית בעל-הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים והסתמכותו על סופיותם (ראו: ב"ש 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד (4) 702 (2000); בש"א 6579/09 עזבון המנוח אליקשווילי נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל (פורסם באתרים משפטיים, 13.9.09)); נפסק כי "טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל-הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש". טעם מיוחד קיים גם כאשר טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, ובלבד שלא מדובר ב"טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שיגרתית". "אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד (קשיי הבנה או עומס עבודה)". "שיקולים אלה כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין. ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של היעדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904 (2001)).

באופן קונקרטי, כך נפסק לגבי מצבים טיפוסיים בשאלה אם מתקיים לגביהם "טעם מיוחד": העובדה שבעל דין אינו מיוצג, כשהיא לעצמה, אינה מהווה טעם מיוחד (בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם באתרים משפטיים, 25.1.98)), אך כאשר מדובר בבעל-דין שפנה ללשכה לסיוע משפטי לקבלת ייצוג ושם הדברים השתהו, עשוי הדבר להוות טעם מיוחד ב"ש 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד (4) 702 (2000)); מחלה של בעל דין עשויה להוות טעם מיוחד, אם המחלה מנעה ממנו לתת דעתו לענייניו המשפטיים, ובלבד שהבקשה להארכת מועד לא הוגשה באיחור, כאשר ככל שמשך האיחור הינו גבוה יותר, יגבר משקל השיקולים התומכים בדחיית הבקשה להארכת מועד (רע"א 4831/06 לוי נ' רזין ובניו בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 24.8.06).